התמודדות עם אובדן ושיקום דרך גלישה
ב-7 באוקטובר איבדתי את אחי, ומשבר זה נותר עד כה הגדול ביותר בחיי. האובדן לא רק הביא עמו כאב ועצב עמוק, אלא גם טראומה שנחרטה בי בעקבות המראות, השיחות, ההודעות עם שחר ומהמלחמה שנכפתה עלינו. ההתמודדות עם האובדן הפכה למאבק יומיומי עם עצמי ועם זכרונות הטראומה. באותו יום, חלקים ממני מתו יחד עם אחי, וחלקם יישארו מתים עמו לעד. אני מתמודדת לא רק עם אובדן אלא גם עם חיים שסביבותיהם השתנו לחלוטין. איך מקבלים את העובדה שתחושות כמו בכי וחיוך מתחלפות במהירות? וכיצד קמים כל בוקר מבלי לרצות להישאר מתחת לכרית? איך לומדים לחיות מחדש?
general
